גיל העולם כסוגיה של תיקון – לפרשת בראשית

גיל העולם כסוגיה של תיקון – לפרשת בראשית

אחת השאלות הקבועות המעסיקות את האדם בן זמננו היא היחס בין התאריכים המתוארים לפי המקרא והמסורה לבין גיל העולם המתוארך לפי המדע החדש. לשאלה זו נדרשו טובי הדרשנים ובעלי ההסברה במאה וחמשים שנים האחרונות. ברשימה זו אני מעוניין להציג שתי הבנות כוללות בפרשיות בראשית הכוללות כל אחת מענה בפני עצמו לשאלה זו. בהמשך הדברים אתעכב מעט בהבנה השנייה.

ידועה היא ומפורסמת החלוקה הבולטת לעין בפסוקי הפרשה בין בריאת האור והחושך לבין בריאת המאורות, אלו נבראו (או, הובדלו) ביום הראשון, ואלו ביום הרביעי. כמובן, חלוקה זו גם מעלה את השאלה כיצד הזמן מתחלק ליחידות של ימים לפני בריאת המאורות ביום הרביעי. אכן, הפסוק אומר מפורש שהמאורות נבראו על מנת להבדיל בין הימים, בין היום ובין הלילה – לאחר שקודם לכן, הקב”ה קרא לאור יום ולחושך קרא לילה. זאת אומרת, הייתה מציאות קיימת של אור וחושך בפני עצמה, ללא תלות בסיבוב כדור הארץ ומיקומו במערכת השמש. לאחר מכן, ביום הרביעי, הקב”ה החליט שמי שיקבע מתי יופיעו האור והחושך (היינו “למשול” האמור לגבי המאורות) יהיו השמש והירח. זה מסביר את אופי עבודת השם השונה בין הלילה והיום, שהרי אין אלו רק מוסכמות אנושיות וסיבוב טבעי של כדור הארץ, אלא מציאויות מהותיות שונות שדורשות התייחסות שונה.

בכל אופן, הבנה בסיסית זו מאשרת לנו שעד ליצירת המאורות ודאי שהיו יחידות הזמן קצובות לפי סדר שונה לחלוטין. כמו כן, ניתן עוד להבין מדברי הרמב”ן כי כל יום בבריאה עליו נאמר “כי אלף שנים בעיניך כיום”, כך שיחידות הזמן של ימי הבריאה ודאי לא מתייחסות ליחידות הזמן המוכרות לנו. בנוסף, חביבה עליי הסברתו של הרב יהודה אשכנזי, מניטו, ששביתת הבורא ביום השבת – היא היא תחילת ההיסטוריה של האנושות. בשביתתו של הבורא ביום השבת שטרם נגמר (שכן לא מצינו פסוק החותם את היום, כמו שמצאנו בשאר הימים “ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד..”), קבלנו את תוקף הפעילות לפעול בתוך העולם – במלים אחרות, בחירה חופשית. לא נאריך בזה, אך הבנו כבר שקריאה מדוקדקת בפסוקים מניחה בפנינו הבנה כי יחידות הזמן המתוארות בפסוקים אינן משיקות לאלו המוכרות לנו.

הבנה משמעותית נוספת תסייע לנו ותעמיק את הסוגיה, והיא מציאות התהליכיות בעצם הקיום של הבריאה.

באופן כללי, תיארוך של ממצאים או כל דבר שאת זמן יצירתו נרצה לשער – ייעשה על ידי הכרת הזמן הנדרש להתהוותו. לדוגמה, אם נראה עוגה גדולה ומקושטת העומדת כרגע בטמפרטורה נמוכה, נוכל לשער את זמן הכנתה על ידי כמה אלמנטים: הזמן הנדרש לשם השגת המצרכים, הכנת הבלילה של העוגה, זמן אפייה נדרש בתנור, יצירת מרכיבי הקישוט – וקירורה של העוגה עד לכדי הגעה לטמפרטורה הנוכחית. לא נוכל להאמין למי שיטען שרק חמש דקות קודם לכן הוא החל בהכנת העוגה. כך בענייננו, לכל יצירה יש זמן התהוות ולפיו אנו יכולים לקבוע, או לכל הפחות לשער, כמה זמן עבר מרגע יצירתו.

אם כן, כל תיארוך נעזר בהכרת התהליכים וזמני התרחשותם על מנת לקבוע את מסקנותיו. התהליכיות היא הבסיס והיא גם ההצדקה לכל תיארוך, וממילא לכל השערה בדבר גיל העולם.

אמנם, לפי המסורת שלנו עצם התהליכיות היא דבר שהתחדש בעולם בחטאים הקדמונים, חטא הארץ וחטא האדם. לפני חטא אדם וחוה היה העיבור וההריון שלב שאיננו לוקח זמן לעצמו. קין והבל הרי נולדו לפני החטא (והדיוק ברש”י “והאדם ידע את חוה אשתו”, שהוא לשון עבר, קודם החטא והעונש – בשונה מהתפיסה הנוצרית), ועל לידה זו נאמר במדרש “שנים עלו למיטה (אדם וחוה), וירדו ארבעה (נוספו להם קין והבל), וכן הוא החזון לעתיד לבוא “עתידה אשה שתלד בכל יום”. כך גם לגבי האדמה שחטאה בכך שהוציאה עץ שאין טעמו כטעם פריו, העץ המהווה את שלבי הגידול האמצעיים התנתק מתכליתו, מהפרי – כך גם התהוו התהליכים בבריאה, ללא פרי, ללא ערך בפני עצמם לכאורה. והסביר עוד עניין זה הרב קוק באורות התשובה.

בנוסף, הגמרא במסכת ראש השנה אומרת שכל מעשי בראשית נבראו בקומתם ובצביונם, זאת אומרת – התרנגולת קדמה לביצה. הבריאה נבראה שלמה, ואדם וחווה למשל, נבראו כבחורים בשיא חייהם. כך גם הצמחים נבראו בשיא קומתם ופריחתם. החטאים סובבו לעולם את הצורך בהתהוות מדורגת.

הנה כי כן, הרי שודאי כל בריות העולם הקדומות, בעיקר מחטיבת הדוממים, התחילה מנקודת זמן קיימת, ולא מרגע היווצרותה כפי שאנו מכירים כיום, ובעצם כבר אלפי שנים..

הבנה זו הולכת יד ביד עם סוגיות מקבילות רבות בתורה. אנו נפגשים הרבה בתורה, בכל רבדיה, במציאויות שלמות שנשברו על ידי החטא, ואז שלבי תיקון התובעים הליכה לפי החוקים החדשים, אך זוקקים גם כן את הזיכרון הראשוני הקדום, שלפני החטא (ראו למשל דברי הרמב”ן על פרשת הייבום של יהודה ותמר, ועוד שם את דברי רבנו בחיי והרקאנטי). כך למשל אמרו חז”ל שאלמלא חטאו ישראל היו בידם רק חמישה חומשים וספר יהושע. כעת, לאחר החטא, ודאי שאנו מוארים באורם של כל ספרי התנ”ך. כך למשל, במדרש תנחומא ובעוד מדרשים נוספים, מסופר כי עצם כתיבת התורה כאש שחורה על גבי אש לבנה, היא תוצאה של ירידה של העולם – אך בפועל אנו קוראים ולומדים את הכתוב באש השחורה, אך מכוונים להגיע גבוה גם אל האש הלבנה. כאלו יש עוד רבות סוגיות מדברי חז”ל (חטא העגל ומעמד הבכורים ועוד ועוד). כך גם עולה תפקידו של הזיכרון הראשוני כתקווה יסודית לשוב לשלמות הקמאית, דווקא מפני שפעם אחזנו בה (כדברי הרב קוק באגרת אודות סיפור מעשה בראשית ותיאורי חז”ל על נפלאות מעלת אדם הראשון).

אם כן, הבנה זו שופכת אור על התהליכיות בעולם. התהליכיות היא פועל יוצא של תיקון ששתל הקב”ה בעולם על מנת שנוכל על ידה להתעלות למדרגות הקדומות, אך יחד עם זכרון הטעם המתוק הקדום, טעם העץ כטעם הפרי – נוכל לטעום טעם גן עדן. עבודה בתהליכים עם ראיית התכלית בכל שלב ושלב שבו מזמנת לנו אפשרות להמתיק את התסכול העיקש הנוכח כל כך בחיינו כשאנו מבינים שיש עבודה הדרושה להיעשות.

שנזכה להיות מהטועמים את טעם הפרי.

כתוב/כתבי תגובה