טללים ורוחות: חלק א – ביאור אגדה במסכת תענית (ג.)

טללים ורוחות: חלק א – ביאור אגדה במסכת תענית (ג.)

להלן דברי הגמרא בתענית (ג.), הדנה במהות הטל והרוחות מתוך דיני הזכרתם בברכת מחיה מתים. בפעם הזו, נעיין בעצם הסוגיה ובמשמעותה הפשוטה יותר, ובפעם הבאה נרחיב בעומק הדברים בעזרת ה’, החונן לאדם דעת.

תנא: בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר.
מ”ט, א”ר חנינא: לפי שאין נעצרין.
וטל מנלן דלא מיעצר, דכתיב (מלכים א יז, יג) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה’ אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, וכתיב (מלכים א יח, א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. ואילו טל לא קאמר ליה, מאי טעמא משום דלא מיעצר, וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה ליה, הכי קא”ל אפילו טל דברכה נמי לא אתי וליהדריה לטל דברכה משום דלא מינכרא מילתא.
(אלא) רוחות מנא לן דלא מיעצרי, א”ר יהושע בן לוי דאמר קרא (זכריה ב, י) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה’, מאי קאמר להו אילימא הכי קאמר להו הקב”ה לישראל דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא אי הכי כארבע בארבע מיבעי ליה, אלא הכי קאמר כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א”א לעולם בלא ישראל .

סוגיית הגמרא פותחת בענייני הטל והרוחות, וקובעת הברייתא שאין חיוב להזכירם בגבורות גשמים אבל אכן הדבר אפשרי ויש שייכות בין הדברים. בהמשך דברי הגמרא, שלא ציטטנו כאן, נאמר כי לרוחות ולעבים (העננים) ישנה מעלה של תוספת ברכה לירידת הגשמים. אמנם קובעת הגמרא בסוגייתנו כי אין הזכרת הטללים והרוחות מעכבת משום שהם אינם פוסקים לעולם, ובכך מתמקדים המשך דברי הגמרא. בנוסף, מבררת הגמרא פה, על פי שבועתו של אליהו הנביא לאחאב, כי ישנו זן מיוחד נוסף של טל, טל של ברכה. להלן ננסה להבין את פשר הדברים.

מערכות העבים, הרוחות והטללים

קודם, נעשה קצת סדר לפי שיטת הריטב”א בסוגייתנו: מלבד הגשמים ישנם עוד 3 סוגי משאבים שמימיים, טל רוח ועבים.

נתחיל מהסוף, על העבים אומרת הגמרא בהמשך כי הם מסוגלים להוות גורם תחליפי לגשמים, “עיבא דבתר מטרא, כמטרא”. אם כן, מדוע לא נוסיף אותם לגבורות גשמים במתכונת של טל ורוח, שאפשר להזכיר ואולי כדאי אך אין הדבר מעכב? עונה הריטב”א שהעבים באים ומוסיפים לחות בקרקע דווקא כשאין די בגשמים הקיימים לעשות זאת, היינו שהם באים בזמן קללה – ואם כן, מדוע שנפתח פינו לשטן (לשונו של הריטב”א).

לגבי הרוחות ישנן שני סוגים, מצויות ושאינן מצויות. המצויות כאמור, אינן פוסקות. ושאינן מצויות, הרי שמן מעיד עליהן כי הן אכן פוסקות. כעת יש להבין חילוק יסודי, ישנן רוחות של חורף ורוחות של קיץ. של קיץ, יכולות להתחלף במזגן או במאוורר ולכן אומרים רק “מוריד הטל”. של חורף, מביאות את הגשמים ממקום למקום ומוסיפות ברכה, לכן נאמרות בגבורות גשמים, “משיב הרוח”. בנוסף, גם בחורף יש שתי צורות של תוספת ברכה. האחת הבאת הגשם ממקום למקום, שהרוח מהווה גורם עזר לגשמים לנוע למקומות נוספים ולכסות חלקים גדולים יותר של הארץ. סוג הברכה השני דומה לעבים, הוא בא להשלים את מיעוט הגשמים, כדברי הירושלמי (ר”ה פ”א, ה”ג): “הרי שלא היו ישראל כשרים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מועטים. וחזרו בתשובה, להוסיף עליהם א”א שכבר נגזרה גזירה, אלא הקב”ה מורידן בזמנן ומשיב עליהם טללים ורוחות שתהנה הארץ מהם”. אם כן, תוספת שכזו אינה מהסוג שאנו רוצים להזכיר בגבורות גשמים, בדומה לברכת העבים.

בעניין הטל מבררת הגמרא כי גם בו ישנו חילוק, טל קבוע שאינו פוסק וטל של ברכה. מהו טל של ברכה? רש”י מסביר טל המועיל להצמחת צמחים, ומוסיף הריטב”א כי הוא אכן ממינו של הטל הקבוע אלא שבזה יש תוספת השבחה. בהמשך הדברים נברר את הטענה שהטל אכן אינו פוסק לעולם.

מכל מקום גם ברור מדוע לא מזכירים את הטל בברכת מחיה המתים בחורף, מפני שאנו מבקשים גם ככה גשמים שכוללים ברכה גדולה יותר מן הטל.

הזכרה ושאלה

כאמור בביאורנו לפתיחת מסכת תענית, ברכת מחיה המתים הינה הברכה שבה מתגלה גבורתו של הקב”ה. ולכן בברכה זו אנו מכירים דווקא את המשאבים ההכרחיים לעולם, ואלו הגשמים, הטל הקבוע והרוחות המצויות (של ימות הגשמים).

בברכת השנים, שהיא הברכה הכוללת גם את התוספות הבלתי הכרחיות, אנו מבקשים “ותן טל לברכה” או “ותן טל ומטר לברכה”, היינו הטל של ברכה שהוא בגדר תוספת חיות וקיום.

לאחר שעשינו סדר בדברים, ננסה בהמשך הדברים להבין את המשמעות הרוחנית של משאבי השמים הללו.

טובתן של גשמים

בביאור הפתיחה למסכת כבר הדגשנו כי הגשמים באים בגבורה, בבחינת “אין חקר”. הסברנו כי אין הגשמים מוכרחים לבוא על ידי שום חוקיות בטבע, ואפילו לא בטבע רוחני. אמנם כמובן לא נוכל להתעלם מהדברים המפורשים שאנו אומרים באמונה כל יום, “והיה אם שמוע תשמעו” – “ונתתי מטר ארצכם”. אכן הבאנו את דרשת הגמרא המבארת שדווקא על ידי “ולעבדו בכל לבבכם – זו תפילה”, אמנם מכל מקום קדם לזה “אם תשמעו אל מצוותי”. וביאור הדברים כך הוא:

הקב”ה אכן משתמש בתלותנו בגשמים במידת הגבורה הקדושה על מנת לרדות בנו לעבודתו ית’. ולכן מיעוט הגשמים הינו תמונת ראי למצבנו הרוחני, אלא שהקב”ה גם מסר לנו כי מפתח הגשמים נמצא רק אצלו ולכך תפילה ופנייה מכל הלב יכולה להביא לפתיחת שערי פרנסה ושערי גשמים. וכל כך גדול כוחה של תפילה בפתיחת שערי השמים (ואפילו יותר מתשובה של הציבור! כמו שהבאנו לעיל מהגמ’ במסכת ר”ה), שאמרו רבותינו בירושלמי בסוגייתנו:

“אמר ר’ שמואל בר נחמן: בשעה שישראל באים לידי עבירות מעשים רעים, הגשמים נעצרים. והם מביאים להם זקן אחד כגון ר’ יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם, ומיד הגשמים יורדים…”.

אם כן, הגשמים באים מכח מעשי האדם, בין אם בדרך לכתחילה של קיום המצוות ובין אם בדרך התפילה – מכל מקום, הגשמים מביאים ברכה לעולם בשביל האדם, ולכן תלויים בתפילתו או בכח זכויותיו. ואכן זכורים לנו דברי רש”י על הפסוק “כי לא המטיר ה’ אלוקים מים על הארץ, ואדם אין לעבוד” – שלא ירדו הגשמים בשביל שלא נברא עדיין האדם המכיר בטובתן של גשמים, שיתפלל עליהם וירדו.

טל אורות טלך

הפסוק שבו חתמנו את הפסקה הקודמת הרי התחיל מ”ואד יעלה מן הארץ והשקה וכו’ ” – אותו אד הינו הטל, הטל שירד מלמעלה ונספג באדמה אשר פלטה את לחותו על החונים עליה. הטל שייך לשלמות הבריאה המתקיימת מכוחו של הקב”ה, ללא שום פנייה אל האדם. חיות לשם חיות, חיים עד העולם.

בנוסף, גם סופו של המדרש מהירושלמי שציטטנו בפסקה הקודמת גם הוא מתייחס לטל ומנגד את את מהותו לעומת הגשמים. המשך דברי המדרש כך הם: “מביאים להם זקן אחד.. והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים, אבל הטל אינו יורד בשביל בריה (=הטל אינו יורד בשביל בני האדם דווקא), מה טעמא “אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם”. אם כן, הטל אינו קשור במהותו לאדם ואינו נברא בשבילו.
מדרגת החיים הכמוסה בסודו של הטל הינה מדרגת חיים של מהעולם ועד העולם, ללא שום יכולת לפגום בה ולמעט אותה. לכן היא אינה פוסקת ותפילותינו יכולות רק להוסיף אותה, אך לא לגרום לתלות שלה בהן.

בירושלמי בסוגייתנו, ישנה מחלוקת בין החכמים, במה שבתלמוד הבבלי נראה פשוט. למאן דאמר אחד בירושלמי, הטל דווקא כן הופסק בשבועת אליהו לאחאב, הקב”ה אכן נשמע לו לדבר זה (וכפי שכתב המהרש”א בסוגייתנו, שגם על זה שייך לומר “צדיק גוזר והקב”ה מקיים, שנאמר ותגזור אומר ויקם לך”; וב”קרן אורה” הסביר לשיטתו, שאין הזכרת הטל מעכבת משום שעיקר הברכה היא בגשם), ומתוך המשא ומתן נתברר לשיטתו שאכן הטל הופסק וחזר במעשה האישה הצרפתית, והביאו משל יפה בזה:

א”ר יהודה בר פזי: [משל] לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא [=בזמן שיצא מהרופא] נפצע בנו, חזר אצלו [=הגנב אצל הרופא], ואמר לו אדוני הרופא רפא את בני, אמר לו לך והחזר את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו, לך והתר נדרו של טל [=שנשבעת שלא יהיה אפילו טל] שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה בנה של צרפית.

מכאן אנו רואים את הקשר של הטל לתחיית המתים, כמו שנזכר בדברי חז”ל בכמה מקומות, “טל של תחיית המתים”. וכן המשיכה הדרשה בירושלמי:

“ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים שנאמר (ישעיהו כו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל.”

אם כן, הגשמים הם “חיים לעולם” (לשון הירושלמי בסוגיה הקודמת), והטל הינו בבחינת “חיים מהעולם ועד העולם”, חסד א-ל שאינו פוסק.

ולפי דרכנו נאמר, שטל של ברכה שהזכרנו הינו טל כזה המוסיף ברכה לאדם, המשביח את הקרקע מעבר לקיום הבסיסי והנצחי.

רוחות העולם

יסוד הרוח בעולם, נאמר בסוגייתנו לעניין הקיום הנצחי של עם ישראל. ומזה יש להבין כי הרוח, זו המצויה, הינה ממש יסוד הקיום הפשוט העולם. ונבאר.
הטל הינו הברכה הכמוסה בבסיס הקיום של העולם, אמנם הרוח הינה ממש הקיום עצמו. הקיום הסתמי טרם בואו לכלל ברכה המוסיפה בו חיות. לכן הרוח בסוגייתנו מבטאת את הנצחיות.

אמנם אני עוד מתלבט בדבר עוד, ואשמח לתגובות הקוראים.

בפעם הבאה, נעמיק עוד בענייני הטל והרוח – ובמשמעות הייחודית להם לעם ישראל.

כתוב/כתבי תגובה