פרשת וירא – להשלים מניין בסדום

פרשת וירא – להשלים מניין בסדום

פרשת וירא – “צדיק עם רשע”, או “להשלים מניין בסדום”:

פרשת וירא כוללת כמה עניינים ומאורעות שונים, אמנם יש לשים לב כי כל המאורעות הללו מתרחשים ביממה אחת (רש”י אפילו מעיר שלמלאכים שבאו אל אברהם לקח יותר מדי זמן להגיע לסדום..), והדבר אומר דרשני, מהו הרצף החורז את הכל. בדברים הבאים נציע מהלך רעיוני העולה מעיון והתבוננות בפשט הפסוקים.

הפרשה פותחת בהכנסת אברהם את המלאכים לביתו כחום היום, כאשר התחנה הסופית שלהם הינה הפורענות בסדום. אירוח זה נקבע לדורות כסמל ומופת להכנסת אורחים בשל ההשקעה המיוחדת והזריזות בה אברהם עושה ומעשה למען אורחיו. אמנם, כפי שנלמד היה באירוח זה לימוד עמוק נוסף.

משלושה יוצא אחד

שלושת המלאכים באים אל אברהם, כאשר רש”י מפרש את תפקידיהם: לבשר את שרה, לרפא את אברהם ולהפוך את סדום. אם כן, היינו מצפים שמאוהל אברהם יצא מלאך אחד בלבד למשימה נוספת. אלא שהכתוב מספר: “וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב”!

בנוסף, רש”י מסב את תשומת לבנו לכך שכשהם מגיעים לסדום היה כבר ערב, ולכאורה נראה שלקח להם זמן רב מדי.

לכן, מסביר רש”י, שהיו אלו מלאכים אחרים, מלאכי רחמים. אם כן, מה קרה לאותו מלאך בודד שהיה אמור להפוך את סדום? ומהם אותם מלאכי רחמים?

עוד יש לדקדק.

כאשר קמים המלאכים לצאת מאוהל אברהם מתארים הפסוקים את הכרזתו של הקב”ה כי לא יכסה מאברהם את אשר הוא עושה. מכאן, התורה ממשיכה בתיאור המשא ומתן בין אברהם אבינו לרבש”ע אודות ההצדקה לכלות את סדום.

אמנם, לפני שנתבונן בדיון עצמו, נשים לב לכך שהתורה מתארת את עזיבת המלאכים את בית אברהם, “וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם”. כעת, מספר הכתוב כי הקב”ה מעוניין להודיע לאברהם על כוונתו, הכתוב סותם לגבי צורת ההודעה, שמהמשך הדברים כנראה כבר התבצעה, ושוב מספר לנו: “וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה’ “.

מדוע לחזור על זה שוב? מה קרה בינתיים שהוצרך הכתוב לספר לנו שהם קמו שנית. וכן, האם ישנה משמעות לכך שבפעם השניה נאמר הדבר בלשון “ויפנו”?

צדקה או משפט?

נייחד לרגע את הדיבור לטענות אברהם ותשובותיו של רבש”ע.

אברהם טוען “האף תספה צדיק עם רשע?!”, ואילו הקב”ה עונה, “בעבור החמישים לא אשחית”. לכאורה אין ההודאה ממין הטענה, שכן אברהם מבקש רק שלא ימותו הצדיקים בחובת הרשעים בלבד, ואילו הקב”ה עונה שבזכותם של הצדיקים לא יהרוג אפילו את הרשעים. לכאורה, לאברהם היה רק די בכך שלא ימותו הצדיקים, שהרי שופט כל הארץ יעשה משפט!

לכן, נראה להציע שיש להבין כך: אברהם אכן טוען טענה אחרת. האף תספה צדיק עם רשע? הרשע הוא יחד עם הצדיק, והצדיקים הינם “בתוך העיר”.

כשהרשע עם הצדיק, הצדיק יכול לעכב את הפורענות הבאה על הרשע (כמו שימי אבלו של מתושלח עכבו את המבול), שעל כן נקראו ת”ח בעלי תריסין, שהם כתריס בפני הפורענות. אך הדבר גם דורש מהרשע להיות עם הצדיק, לכבד את הקרבה אליו ולקבל ממנו השפעה, חינוכית או סגולית.

לכן הקב”ה עונה, בעבור הצדיקים לא אשחית, כי הינם חיים עם הרשעים.

החידוש הגדול לפי דברינו הינו בכך שאברהם קורא לזה משפט, “א-להי כל הארץ לא יעשה משפט?!”, ורבש”ע מכנה זאת “דרך צדקה ומשפט”.

“לא אשחית”

אנו רגילים לומר כי הקב”ה לא שעה לבקשתו של אברהם לעכב את הפורענות אפילו בעבור העשרה.

נשים לב, כי לאחר כל “הצעה מספרית” מאת אברהם הכתוב מתאר את תשובתו של הקב”ה שאכן לא ישחית בעבור אותם כך וכך צדיקים. לאחר מכן, אברהם שב ומפציר בעבור מספר קטן יותר של צדיקים, והמספרים שאברהם נוקב הולכים וקטנים. אם כן, מדוע אברהם נעצר בעשרה? לכאורה יש סיכוי גבוה יותר לפחות מעשרה! כמו כן, הכתוב גם לא מתאר לא תשובה ולא סירוב מאת הקב”ה כלל, וילך ה’ ואברהם שב למקומו.

רש”י עונה על כך, אברהם למד מדור המבול כי שמונת בני משפחתו של נח לא הספיקו להצדיק את האנושות דאז, ולכן ודאי שפחות מכך לא יועיל עתה. מכל מקום, ננסה ללכת בדרך אחרת משל רש”י, ונציע כי הקב”ה כן שעה לבסוף לאברהם. אולי כן ישנם עשרה צדיקים בעבורם יש לעכב את הפורענות. (אח”כ מצאתי שכן פירש החת”ס ב”תורת משה” ט:)

אם נאמר כך, נוכל להבין למה חזרה התורה וסיפרה לנו כי המלאכים יוצאים לדרך. כאמור, התורה כתבה בפעם השנייה “ויפנו”, היינו שפנו ממה שעשו עד עתה. הליכה זו, הליכה שונה היא. ההליכה הזו הינה הליכה מכוחו של אברהם אבינו, זאת בדיוק מיד לאחר שהודיע לו הקב”ה על כוונתו.

היאך פתאום יצאו המלאכים בשליחותו של אברהם דווקא? מאיפה הכח לשלוח מלאכים, ובמיוחד שהם היו כבר עסוקים בשליחות אחרת? (כמו ששאלו המפרשים על שליחת יעקב את המלאכים אל עשו).

אולי נציע ונאמר כי לאחר שהתארחו המלאכים אצל אברהם, יש להם להכיר תודה, יש איזשהו יחס של טובה. דבר מעין זה מצינו במדרש על מרע”ה בשעה שעלה למרום להוריד את התורה לעמ”י. המלאכים ניסו לעכב בעד משה, ואילו הקב”ה תבעם בכך שהזכיר להם את חובם לאברהם אבינו שאצלו התארחו. כך גם כאן.

אם כן, אברהם שחפץ בהצלת סדום שולח את המלאכים להשלים את מספר הצדיקים בסדום לעשרה!

אברהם יודע כי אצל לוט עדיין קיימת בטח מידת הכנסת אורחים, בדרך כלשהי, ואולי הוא ומשפחתו עדיין צדיקים – אולי יהיו הם הצדיקים המגינים על העיר (לוט אכן היה שופט בסדום, “צדיק בדורותיו”..).

לפי פשט הכתוב ומדברי רש”י, “עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ”, עולה כי במשפחת לוט קיימים: לוט ואשתו, שתי בנותיו הבתולות, שתי בנות נשואות ושני חתנים. יחד, החשבון עולה ל-8 אנשים. הנה כי כן, יבואו המלאכים וישלימו לעשרה אנשים !(כדיוק הרמב”ן, “בתוך העיר”, אפילו אורחים; אברהם גם כנראה היה בטוח בכך שלוט יכניס אורחים, כפי שלמד בביתו).

הפיכת סדום – החלטה של רגע?

בסופו של דבר, אותם העשרה לא עוזרים לסדום. סדום עולה באש. מדוע? הרי לבסוף, לכאורה, כן היו שם עשרה צדיקים?

בנוסף, מדוע השתהו כל כך המלאכים עד שכילו את סדום? מה צורך היה בכל ההתרחשות מחוץ לביתו של לוט? לכאורה נראה מפשט הכתוב כי היה זה רגע של התפרצות מצד המלאכים!

פה עולה הלימוד המרכזי בפרשה זו, לפי שיטתו של אברהם.

מתי מחליטים המלאכים לפרוע בסדום? דווקא באותה השעה בו מצהירים אנשי סדום “האחד בא לגור וישפוט שפוט”, כאשר מצהירים הרשעים כי הם לא מתחברים עם הצדיקים. בנקודת זמן זו דרך הצדקה ומשפט של אברהם, לערב את דינם של הרשעים בשל הצדיקים, אינה שייכת. או אז, הם לא זוכים למיתוק הדין – ובזה נחתם דינם, והמלאכים פורעים בלי להקיף.

דרך ה’ – צדקה ומשפט

החתם סופר מסביר שהקב”ה בחר להודיע את מסתריו לאברהם אבינו בשל דרכו לזכות את הרבים, ובזה יש ללמוד כי להעדיף דרך זו על פני ההתגדלות האישית במעלות הקודש עד להשגת רוח הקודש. שכן, הנה אברהם היה עסוק בנפשות שעשה בחרן ואעפ”כ זכה לשיא המעלות. ואכן עוד פרשה זו נדרשת בפנים נוספות. אמנם כך מתורצת התמיהה המפורסמת על המימרא “שלי שלי ושלך שלך – זוהי מידת סדום”. סדום איבדה לבסוף אפילו את חבל ההצלה האחרון שלה על ידי מידה זו, ועל כן נפלה. אך דרך אברהם, ממנה ייבנה עם ישראל, היא הערבות ההדדית וההתקשרות של הצדיקים ברשעים.

 

כתוב/כתבי תגובה